:רשתות חברתיות

:RSS

רדיו ותיקן

קול האפיפיור והכנסיה בשיח עם העולם

שפה:

הכנסייה / הכנסייה בעולם

מלחה"ע ה-1: הדפילומטיה האפיפיורית במהלך המלחמה הגדולה ואחריה

האזינו לראיון עם פרופסור פולרד (אנגלית): - RV

15/11/2018 13:41

בשעה 11, ביום ה-11 שבחודש ה-11 לשנת 1918, דממו התותחים והפסקת אש בין אומות עוינות הוכרזה בגאון. כשמלחמת העולם הראשונה החלה, איש לא העלה על דעתו שהיא תימשך זמן כה רב. היוצאים למלחמה ציפו לשוב לביתם לקראת חג המולד הקרוב. לא כך היה, ובמשך ארבע שנים ארוכות אירופה נקרעה לגזרים ו-16 מיליון איש קיפחו את חייהם.

ביום א', ה-11 בנובמבר 2018, מדינות רבות בעולם הקפידו לציין 2 דקות דומיה לכבודם של הנופלים בעימות ששינה את מפת אירופה. ביום רביעי האחרון, נערך כנס מיוחד שדן בתפקיד של הכנסייה הקתולית בכלל והכס הקדוש בפרט בשנים 1922-1918, השנים שבין שתי מלחמות העולם. כיאה למעמד, הכנס פתח את מושבו בדבריו של מזכיר המדינה של הוותיקן, הקרדינל פייטרו פארולין. הקרדינל העיר שלאחר המלחמה, תחת כהונתו של האפיפיור בנדיקטוס החמישה-עשר, "הייתה מודעות ברורה ועדות מוצקה לתהפוכות בממדים חסרי-תקדים, אך יחד איתם גם אופטימיות קתולית שמוכנה להיפתח לדרכים חדשות [...] עבור שליחות הכנסייה".

 

אפיפיור בשעת מלחמה

בנדיקטוס החמישה- עשר נבחר בכינוס הקרדינלים ערב מלחמת העולם הראשונה; הוא זכה למוניטין של דיפלומט מחונן בשירות הכס הקדוש טרם היבחרו ולדבריו של פרופסור ג'ון פולרד מאוניברסיטת קיימברידג', "הוא ראה במלחמה אסון ובמובן מסוים אסון לא-הכרחי". כמו כן, הוא ציין שכישוריו הדיפלומטיים של האפיפיור סייעו לו הן במהלך המלחמה הארוכה והן לפניה, מכיוון ש"הוא הבין את הזירה הבינלאומית והחליט על המינוי המכריע של הקרדינל פייטרו גאספרי לתפקיד מזכיר המדינה שלו. גאספרי, בדומה לבנדיקטוס, היה דיפלומט בעל ניסיון עשיר".

פולרד, מחבר הספר "בנדיקטוס החמישה-עשר: האפיפיור האלמוני", אמר שהוא "מהר מאד הוא אימץ עמדה ניטרלית ונטולת פניות".

במובנים רבים, מלחמת העולם הראשונה לא דמתה למלחמות שקדמו לה והייתה, במובן מסוים, המלחמה המודרנית הראשונה. מטוסים, כלי רכב משוריינים, כלי ארטילריה מודנית ומכונות ירייה שומשו בה לראשונה, ובאופן קטלני. סוג הלחימה הממוכן הזה, אומר פרופסור פולרד, הבעית את האב הקדוש. "הוא זועזע משיטות הלחימה וההפצצה החדשות; מהמתקפות על אוכלוסיה אזרחית".

 

הקרדינל פארולין והדיפלומטיה לאחר מלחמת העולם הראשונה

בדבריו באוניברסיטה האפיפיורית הלאטרנית, הקרדינל פארולין הדגיש שהדרך היחידה שנראתה אפשרית לאחר הסכם הפסקת האש, הייתה השלום. "אך טבעי", אמר, "שהשירות הדיפלומטי של האפיפיור, שהקדיש כוחות רבים להשבת השלום במהלך המלחמה, ישאף בראש ובראשונה – גם לאחר שתמו הקרבות – לכינונו של שלום אמת ולתנאי ההכרחי העיקרי לו, פירוק המתחים [בין המדינות]". מזכיר המדינה ציין ש"שיחות השלום התרחשו ללא נוכחות מצד הכס הקדוש, בשל סעיף 15 בהסכם לונדון וגם בשל התערבותם של גורמים חילוניים שהיו נחושים בדעתם למנוע התערבות דתית-כנסייתית בגופים בינלאומיים. אף על פי כן, האפיפיור בנדיקטוס החמישה-עשר לא וויתר על הקלפים שנותרו בידו לשם התערבות: דבריו כרועה בנאומים פומביים, גיוס דעת הקהל הקתולית, ונוכחותם הלא-רשמית של נציגיו מהשירות הדיפלומטי".

פרופסור פולרד התייחס להדרתו של הכס הקדוש מהשיחות שלאחר המלחמה ואמר שהאפיפיור ומזכיר המדינה שלו "היו מאד מודאגים מתוצאות וועידת ורסאי ב-1919 ובסופו של דבר הם חשבו שהוא [ההסכם] החמיר יתר על המידה, בייחוד עם גרמניה; הם לא הרגישו שמדובר בבסיס טוב לשלום עתידי".

 

אפיפיור השלום

להיסטוריה נטייה להביט על חייהם של אפיפיורים ולהדביק להם תוויות: הקדוש יוחנן העשרים ושלושה נודע כ"האפיפיור הטוב יוחנן" והאפיפיור יוחנן פאולוס הראשון מתואר בחיבה כ"אפיפיור המחייך". במקרה של בנדיקטוס החמישה-עשר, הוא נודע כ"אפיפיור של השלום". פרופסור פולרד מסביר שהמקור לכך הוא הניסיון הכן והדי עיקש שלו להביא את הצדדים העוינים לשולחן המשא-ומתן, לא רק במתווה השלום המפורסם שלו משנת 1917, אלא גם במספר מקרים לפני כן ולאחר מכן, בהם ניסה לשכנע את המעצמות להתחיל במשא-ומתן.

בדבריו על מתווה השלום שלו, הקרדינל פייטרו פארולין העיר שהמסמך מעיד על "כבוד לצדק ולהגינות ביחסים שבין מדינות ובין עמים, דחיית [עקרון] הפיצוי הדדי, כבוד לעקרון הטבעי של הלאומיות ושאיפותיהם הלגיטימיות של עמים, גישה הוגנת למשאבים חומריים ולאמצעי תקשורת לכלל, הפחתת ייצור כלי נשק וגישור כאמצעי לפתרון סכסוכים. חשוב מכל, במקום לדבר על צדק, האב הקדוש העדיף לדבר על הגינות, שהיא הצדק החיי", אמר.

 

הפוליטיקה של האפיפיור והדרך לשלום

מהי, אפוא, המורשת של בנדיקטוס החמישה-עשר ומאמציו הדיפלומטיים לאחר המלחמה הארורה? פרופסור פולרד ציין ש"מעמדה המוסרי של האפיפיורות קיבל חיזוק משמעותי מהמדיניות של בנדיקטוס לאורך המלחמה, אחד מפריטי המדיניות החשובים ביותר היה מאמץ הסיוע ההומניטארי של הוותיקן: הוותיקן הפעיל מעין ארגון סיוע למען אסירי מלחמה ואזרחים [...] שנית, המלחמה הכריחה מדינות רבות לבחון בשנית את יחסן לוותיקן". ראייה לכך היא כינון היחסים הדיפלומטיים בין בריטניה לבין הכס הקדוש, זמן קצר לאחר פרוץ המלחמה. כמו כן, אמר, "ניתן לטעון – במידה רבה של שכנוע – שהמדיניות של בנדיקטוס במהלך מלחמת העולם הראשונה שמה את הכס הקדוש בדרך לקראת הדיפלומטיה של השלום, שהפכה לייעוד שלה או לכל הפחות לאחד הייעודים שלה. מאז, האפיפיור עוסק רבות בשלום וגם בנושאים רחבים יותר שנוגעים לצדק חברתי בעולם".

15/11/2018 13:41