דיאלוג עם סין: רצף שליחי ולגיטימציה של בישופים

אסור להבין את ה-"קתוליות" במובנים גיאוגרפיים או מוסדיים פשוטים בלבד, אלא כאחדות של דוקטרינה ואמונה, בנאמנות למסורת ובאחדות מלאה. תחושת הקתולית נוגעת בלב ובנשמה. הקתוליות, למעשה, היא מסע אל עבר אחדות אורגנית שמסוגלת לפייס את הגיוון במשיח. הכנסייה הקתולית המקומית בנויה כך שעם האלוהים כולו יערוך את רז האויקריסטיה, תחת ניצוחו של הבישוף, שמוקף בחבר הכוהנים ומסתייע בדיאקונים.

במובן הזה, הכנסייה הקתולית נמצאת בכל מקום בו ישנה קהילה שהבישוף שלה מאוחד עם הבישוף של רומא, שמפקח באהבה אחר כל הכנסיות המקומיות ברחבי תבל. אולם, אם הבישוף המקומי לא נמצא באחדות עם הבישוף של רומא ולא מבטא את האחדות הזו במעשיו היומיומיים, עולה בעיה קשה מאד. לכן, החוק הקאנוני מתקין סנקציות חמורות כנגד הבישוף שמסמיך בישופים אחרים ללא הסכמת האפיפיור וכנגד מי שמקבל את אותה ההסמכה. הסמכה שכזו, למעשה, היא פצע שותת דם באחדות הכנסייתית והפרה בוטה של המשמעת הקאנונית.

הדרך ללגיטימציה של הבישופים הסינים שהוסמכו ללא הסכמתו של האפיפיור אינה יכולה להיות מעשה בירוקרטי קר גרידא, אלא מסע של התבוננות כנסייתית כנה ועמוקה שבמהלכה כל מקרה ייבחן לגופו כדי לקבוע האם קיימים התנאים הכנסייתיים המתאימים כדי להכניס מחדש את הבישוף לחיק האחדות הקתולית.

מסע שכזה מתחיל כשהצד המעוניין פונה מספר פעמים ובאופן ברור בבקשה כנה למחילתו של האב הקדוש. לאחר הבקשה הזו, התהליך ממשיך בשלבים הבאים:

בחינת הבקשה בידי האב הקדוש והענקת המחילה;

הסרת הסנקציות הקאנונית, בייחוד החרם הכנסייתית "latae sententiae", שהבישוף המיט על ראשו ביודעין ושהחוק הקאנוני מקיים כדי להניע את הבישוף לחרטה ולחזרה בתשובה;
מחילה סקרמנטלית;
כינון מחדש של האחדות המלאה;
אימוץ התנהגות פומבית וגישה פנימית שמשקפות את האחדות הזו בידי הבישוף;
הענקת הסכמה מפורשת של האפיפיור להחזקה בסמכות פסטורלית.

כמו כן, על הבישוף שזכה למחילה ולגיטימציה להיות מקובל על הקהילה אותה הוא נשלח לרעות. הדבר דורש שהקהילה כולה תתפלל למענו, תעמוד על המשמר, תציית לו ותשתף עמו פעולה כדי לטפח את האחדות. הדרך אל האחדות, שמתבטאת בהליכים הייעודיים לבישופים שאינם מוכרים על ידי הכנסייה, היא חלק מחיי השגרה של הכנסייה בכל מקום בו האחדות הכנסייתית נפגעת. יתרה מזאת, במקרה של הכנסייה בסין, הענקת הלגיטימציה לבישופים היא לא המצאה מודרנית: היא התבצעה בעשורים האחרונים, גם אם היא לא תמיד התקבלה על הכלל. באופן טבעי, לתהליך הלגיטימציה של הבישופים השלכות אזרחיות שלעתים אף קיבלו את מרבית תשומת הלב, עד שהפכו לנושא המרכזי.

פרשנות פוליטית בלבד של תהליך הלגיטימציה מצד אחד וחוסר הבנה של ההשלכות הפולטיות של העונשים הכנסייתיתם מצד שני, פגעו לעתים בחלק מהמשתתפים בתהליך, אפילו בחלק מחברי הכנסייה. תהליך מתן הלגיטימציה לבישופים, שהוצב לראשונה כמטרה של ממש על ידי הקדוש יוחנן פאולוס השני, לא התקבל בברכה בידי חלקים מסוימים של הכנסייה ה-"חשאית". הם זיהו במתן לגיטימציה לבישופים סכנה למראית עין של מתן אישור של הכנסייה כלפי "הקהילה הרשמית" וכלפי המדיניות של ממשלת סין עצמה. אולם, ישנם קולות אחרים בקהילה ה-"חשאית" שתמכו במתן הלגיטימציה. לדוגמה, בישוף "חשאי" באותה התקופה, ששמע על המשא ומתן שמתנהל מול נציגי הממשל, הביע בפומבי את הערכתו לקדוש יוחנן פאולוס השני ואמר שהוא "פתח את לב המשיח וקיבל לחיקו בישופים רבים של הקהילה הרשמית" ופעל רבות לשמירת האחדות של הכנסייה הקתולית בסין.

גם עכשיו, על אף שנושא מתן להגיטימציה נוגע רק למספר מועט של בישופים, קיימת תנועת סרבנות שמונעת ממניעים שונים. יש להתחשב בה. אולם, על כולם להבין ולזכור שהמרקם הכנסייתי של הקהילות המקומיות בסין יכול להתחיל להיבנות מחדש רק סביב בישוף לגיטימי ומוכר.

זהו החלק השני בסדרת מאמרים על הדיאלוג בין הכס הקדוש לבין סין. את החלק הראשון, "דיאלוג עם סין: יותר קתולים ויותר סינים",  ניתן למצוא בלינק שמופיע כאן.