האפיפיור פרנציסקוס: הרפורמה הליטורגית אינה הפיכה

האפיפיור פרנציסקוס נשא נאום חשוב על הרפורמה הליטורגית בפני משתתפי "השבוע הליטורגי הלאומי" האיטלקי ה-68.

לדבריו, הרפורמה הליטורגית לא "פרחה לפתע", אלא הייתה פרי של הכנות ארוכות. היא הגיעה לפרקה במהלך מועצת הוותיקן השניה, בחוקה על הליטורגיה הקדושה  Sacrosanctum Concilium "שקווי הרפורמה הכלליים שלה מגיבים לצרכים אמתיים ולתקוות קונקרטיות להתחדשות. [החוקה] חפצה בליטורגיה חיה לכנסייה שזוכה לקבל חיים בכל מלואם מהרזים שהיא מציינת".

הכיוון אותו סימנה המועצה, המשיך האפיפיור, באו לידי ביטוי בספרים הליטורגיים שפורסמו בידי המבורך פאולוס השישי. אולם "אין זה מספיק לערוך רפורמה בספרים הליטורגיים – יש לערוך רפורמה גם במנטליות של האנשים". הרפורמה בספרים הליטורגיים הייתה הצעד הראשון בתהליך שלדבריו "דורש זמן, קבלה נאמנה, ציות בפועל ויישום נבון" מצידם של הכוהנים, אך גם מצדם של אחרים, מצד כל מי שמשתתף בליטורגיה.

היום, אמר האפיפיור, "יש עוד עבודה לעשות בכיוון הזה, בייחוד לגלות מחדש את הסיבות להחלטות שהתקבלו במהלך הרפורמה הליטורגית, להתגבר על קריאות לא מבוססות ומלאכותיות, על קבלות חלקיות [של הרפורמה] ועל פריקטוקות שמעוותות אותה". לדבריו, לא מדובר בשאלה של "לחשוב מחדש את הרפורמה בבחינת בחירותיה, אלא להטיב להבין את הסיבות שעומדות מאחוריה [...] ולהפנים את השאיפות העקרוניות שלה ולשמור על הפרקיטקות שמכוננות אותה".

האב הקדוש התעקש ש"לאחר המסע המגסיטריאלי הארוך הזה, אנחנו יכולים לומר בוודאות ומלא סמכות ההוראה שהרפורמה הליטורגית אינה הפיכה".

בדבריו על הנושא של השבוע הליטורגי הלאומי – "ליטורגיה חיה לכנסיה חיה" – האפיפיור התעכב על שלוש נקודות עיקריות:

1.      הליטורגיה "חיה" בזכות נוכחותו החיה של המשיח. המשיח הוא לב הפעולה הליטורגית.

2.      הליטורגיה חיה דרך כל עם האלוהים. מטבעה, הליטורגיה "עממית" יותר מאשר "כוהנית". זוהי פעולה שמתבצעת עבור העם, אך גם על ידיו.

3.      הליטורגיה היא חיים ולא רעיון שיש להבין. היא מביאה אותנו לידי חוויה פנימית, חוויה טרנספורמטיבית שמשנה את הדרך בה אנו חושבים ופועלים, זהו לא רק אמצעי להעשרת הרעיונות שיש לנו אודות אלוהים.

האב הקדוש התעקש שהכנסייה "חיה באמת אם היא נעשית הוויה אחת עם המשיח, נושאת החיים, אמהית, מיסיונרית, יוצאת לפגוש את הזולת, דואגת לשרת מבלי לרדוף אחר שררה בעולם הזה שמעקרת אותה".

האפיפיור סיים את דבריו בהעירו שבתפילתה, הכנסייה, בהיותה "קתולית", "עוברת את הנוסח הרומי", שעל אף גודלו הוא אינו הנוסח היחיד בכנסייה. "ההרמוניה של מסורות הפולחן של המזרח ושל המערב, נותנת – באמצעות אותה הרוח – קול לכנסייה האחת שמתפללת דרך המשיח, עם המשיח ובמשיח, לכבוד אלוהים האב למען ישועת העולם".