שגריר אמריקני מבקר ברומא כדי לקדם את המאמץ לשלום

ערכה של הנהגה מוסרית ופעולתם של ארגונים דתיים בהבאתם של צדדים עוינים לשולחן המשא-ומתן עולה בעולם בו עימותים ממשיכים לזרוע סבל ועוול.

בהקשר הזה, מנהיגותו של האפיפיור פרנציסקוס ופעולם של ארגונים כמו קהילת אדיג'יו הקדוש, שמפקחת נכון לעתה על הסכם השלום בין הממשלות והצדדים השונים ברפובליקה המרכז אפריקאית, מזרזים ומסייעים רבות לדיפלומטיה שעניינה בניין שלום, דבר לו העולם זקוק עד מאד בימים אלו.

זוהי דעתו של השגריר אלכסנדר לסקריס, סגן מפקד הפעילות האזרחית-צבאית בפיקוד אפריקה של צבא ארצות הברית. זהו אדם בעל ניסיון רב שנים בעבודה ביבשת והוא ביקר לאחרונה ברומא בשביל לחזק קשרים עם שגרירות ארה"ב, עם הכס הקדוש ועם קהילת אדיג'יו הקדוש.

השגריר לסקריס שוחח עם לינדה בורדוני על הדרך בה ניסיונו האישי באפריקה משפיע על עבודתו היום ועל הדרך בה הוא רואה את פעולותיה של הכנסייה הקתולית בטיפוח הדיאלוג והפיוס.

"בפיקוד אפריקה אנחנו משרתים את הפעילות הדפילומטית הרחבה יותר של ממשלת ארצות הברית וכחלק ממשלת ארצות הברית – בייחוד באפריקה – אנחנו זקוקים כל הזמן לשיתוף פעולה עם ההנהגה המוסרית במדינות אפריקאיות שותפות. במדינות רבות שנמצאות בעיצומם של משברים איומים, אחד המקורות המשמעותיים למנהיגות מוסרית היא הכנסייה הקתולית, הכס הקדוש, משרד החוץ של הוותיקן והמסדרים הדתיים שפועלים בכל המדינות הללו", אמר השגריר לסקריס.

הוא מצביע על כך שנכון לעכשיו, מיסיונרים ומקודשים אחרים מהווים – למרבה הצער – עדים אחרונים למתרחש בכמה מאזורי המשבר הללו והם הסמכות המאגדת הטובה ביותר שיכולה להביא צדדים מתחרים לשולחן ולשבור את המונופול שיש לאנשים חמושים על תהליך השלום.

"כדי לכונן שלום, מובן מאליו שעלינו לדבר עם האנשים החמושים, אך כדי לבנות שלום בר קיימא, אסור שיהיה להם מונופל", אמר.

לדבריו, הכנסייה היא ההימור הטוב ביותר שלנו לכינוסם של הצדדים והבאתם לידי תהליך שלום ששאר המעורבים – ממשלת ארצות הברית באמצעות תמיכתה הרבה ופיקוד אפריקה באמצעות סיוע צבאי – יתמכו בו כדי להעניק לשיחות השלום מסגרת ומבנה שכולל את הצדדים החמושים ואת אלו שאינם חמושים כאחת.

לסקריס סיפר שהוא ברומא גם כדי להיפגש עם נציגי קהילת אדיג'יו הקדוש שלדבריו ממשיכה להוביל בכל מה שקשור לתהליכי שלום. כמו כן, הוא דיבר על השפעות קולו של האפיפיור פרנציסקוס ומעשיו; הם לא רק הביאו להבשלת התנאים להבאתם של צדדים שונים לשולחן המשא ומתן, אלא גם הגבירו את המודעות למעשים קונקרטיים וזרזו את הוצאתם לפועל.

"בייחוד ברפובליקה המרכז אפריקאית, בה האפיפיור צעד מהקתדרלה הקתולית של בנגוי למסגד ב5PK – השכונה המוסלמית – מדובר בחציית קוי אויב ממשיים, אך גם בחציית קוי אויב מטפוריים. זה היה צעד של אומץ אישי, אומץ גופני אך, יותר חשוב מזה, אומץ מוסרי", אמר.

השגריר הזכיר את דרום אפריקה כמקרה לדוגמה, שכן במהלך השנים שקדמו לשלטון הדמוקרטי ובמהלך המעבר לשלטון זה, כוחה של המנהיגות המוסרית היווה "גורם משפיע חסר תקדים על גורלן של האומות".

השגריר אמר שהוא חושב שהביקור של האפיפיור ברפובליקה המרכז אפריקאית הניע תהליך שבסופו בחירות מוצלחות שעברו בשלום.

על אף שהאפיפיור הוא ללא ספק מנהיג בעל סמכות מוסרית, בחיי היומיום אלו הם ראשי הקהילות הדתיות השונות והארגונים הדתיים השונים שנמצאים בחזית ומשפיעים לחיוב במצבים של עימות.

בכל הנוגע למשא ומתן לשלום, השגריר חושב שחשוב להרחיב את מעגל המשתתפים בשולחן הדיונים: "אנחנו צריכים שחקנים מהחברה האזרחית, אנחנו צריכים קהילות דתיות ובייחוד – אנחנו צריכים נשים!"

"היותו של תהליך שלום בר קיימא תואמת לחלוטין את מידת ההכלה של כל השחקנים – שזו בעצם דרך אחרת לומר שאם כל מי שנמצא מסביב לשולחן הם השחקנים חמושים, למעשה מדובר בעסקה סביב משאבים בין אליטות עברייניות", אמר. הוא הביא כדוגמה את דרום סודאן, בה, לטענתו, היחידים עם הכוח לחולל תהליך שלום הם בעלי הכוח לצאת למלחמה.

נוכחותן של נשים מהווה גם היא ערובה ל"חיי מדף ארוכים יותר" של תהליכי שלום וזאת ממגוון סיבות, בין היתר מכיוון שהדרך להגיע לאנשים ולקהילות חלשות יותר באמצעות סיוע הומניטארי היא פועלן של הנשים בקהילות הללו.

השגריר לסקריס, שבילה לאחרונה שלוש וחצי שנים במשרדו בגינאה שבמערב אפריקה, סיפר על האמונה שמקורה בקוסמולוגיה אנתרופומורפית (בדמות-אדם) לפיה מקורו של כל עימות הוא בתחרות ההכרחית שבין אחים לאותו אב, "בזמן שעקרון הנגדי והמשלים ביקום – שנקרא מדניה – הוא הפיוס הבלתי נמנע בין האחים לאותה האם". כך, בחיבורו של הסיפור לתרבות המקומות, לסקריס טוען שתושבי גינאה מאמינים בחכמה רבה שמקורו של כל פיוס ושלום הוא באמהות.

"הגעתי לפה כי להכיר בחשיבות של ההנהגה המוסרית של הקהילות הדתיות – במקרה הזה הכנסייה הקתולית ונוכחותה במדינות הללו – וכדי לשלוח מסר לפיו אנחנו מצפים למנהיגות שלהם ומחכים בכיליון עיניים לתמוך בה", אמר. לסקריס המשיך ואמר שאף לא אחד מראשיו של צבא ארה"ב משלה את עצמו שניתן לפתור את המשברים הללו בכוח הזרוע.

השגריר הביע את דעתו בנוגע לממשל האמריקני החדש ואמר שהוא עתיד להיות נאמן למסורת ארוכת השנים לפניה המדיניות האמריקנית באזור חווה "יציבות רבה יותר במדיניות היחסים שבין ארה"ב לבין אפריקה, ללא הרבה שינויים".

השגריר סיים את דבריו בכך ששיתף כיצד החוויה האישית שלו כמורה צעיר בדרום אפריקה, טרם המהפכה הדמוקרטית במדינה, מעצבת את עבודתו ומעגנת אותה בזכרון אודות מהותה של אפריקה: "לא הייתי רוצה לעשות את מה שאני עושה עכשיו לולא אותה חוויה, לולא זכרתי מאין באתי ומאין בא אבי – כפליט מלחמה". זאת תוך התחשבות מתמדת בעובדה שמה שאנשים בשלטון רואים כמצב פוליטי "מאיים" – כמו משבר ההגירה – הוא למעשה מצב אנושי חשוב "ועל כן חיוני להיות מסוגל לשמור על הקשר עם אותו מורה עני בעיירה בדרום אפריקה ב-1989".