:רשתות חברתיות

:RSS

רדיו ותיקן

קול האפיפיור והכנסיה בשיח עם העולם

שפה:

הכנסייה / הכנסייה בעולם

דרשת הפטריארך האקומני בפתח המועצה הכלל-אורתודוקסית

ביום א' האחרון, הפטריארך האקומני ברתולומאוס נשא דרשה בליטוריגה שנערכה בכנסייה של מינס הקדוש בהרקליטון שבכרתים. הליטורגיה נערכה לכבוד פתיחת "המועצה הגדולה והקדושה של הכנסייה האורתודוקסית". - AP

28/06/2016 11:16

ביום א' האחרון, הפטריארך האקומני ברתולומאוס נשא דרשה בליטוריגה שנערכה בכנסייה של מינס הקדוש בהרקליטון שבכרתים. הליטורגיה נערכה לכבוד פתיחת "המועצה הגדולה והקדושה של הכנסייה האורתודוקסית".

 

בדבריו לפטריארכים, לבישופים ולמנהיגי הכנסיות האורתודוקסיות ברחבי העולם, ברתולומאוס אמר שלכל כנסייה אורתודוקסית אוצר משלה לתרום לכלל ושכל כנסייה מהווה חלק חיוני מהכנסייה האחת, הקדושה, הקתולית והשליחית.

 

בה בעת, הוסיף, הכנסייה "זועקת" לרוח הקודש "לבוא ולשכון בנו ולשמור אותנו באמיתה ובקדושתה". הקריאה הזו, אמר ביום בו הכנסייה המזרחית מציינת את חג השבועות, עודנה "הבקשה העיקרית של האנושות כולה, בעולם מפולג, מלא מדון, שצמא לאחדות, שלמענו בן האלוהים הקריב עצמו כדי שלכולנו יהיו חיים, ובשפע שיהיו לנו".

 

בדבריו ברומא ביום א' האחרון, האפיפיור פרנציסקוס התפלל עבור כל המנהיגים האורתודוקסים שהתכנסו בכרתים לפגישה בת שבוע וקרא לקתולים לאחד עצמם בתפילה עם כל אחיהם ואחיותיהם האורתודוקסים.

 

כאן ניתן למצוא את הטקסט המלא של דרשת הפטריארך ברתולומאוס בליטורגיה האלוהית בכנסיית מינס הקדוש בהרקליטון, כרתים.

 

הוד מעלתכם, אחיי המקודשים, ראשי הכנסיות האורתודוקסיות המקומיות, תאודורוס של אלכסנדריה, יוחנן של אנטיוכיה, תיאופילוס של ירושלים, קיריל של מוסקבה, איריניי של בלגרד, דניאל של בוקרשט, נאופיט של בולגריה, איליה של גיאורגיה, כריסוסטומוס של קפריסין, הירונימוס של אתונה, סאבה של וורשה, אנאסטסיוס של טיראנה ורטיסלב של פרשוב, יחד עם משלחותיכם המכובדות, כבודו, נשיא הרפובליקה ההלנית, כבוד הארכיבישוף אירנאיוס של כרתים, יחד עם האחים המכובדים והאהובים שמרכיבים עמך את הסינודוס המקומי של הכנסייה בכרתים, אחי הקדושים הנעלים והמכובדים, הכהונה האורתודוקסית והעמאים בכל רחבי העולם,

 

שחר של ששון ושמחה זרח עלינו, היום בו אנו מציינים את ביטויה ההיסטוריה של הכנסייה, שהוקמה בידי רוח הקודש, ואנו, האחים האורתודוקסים, שמייצגים את כל הכנסיות האורתודוקסיות האוטוקפליות, התכנסנו יחדיו בליטורגיה, כדי שנבצע את חובתו ואת מחויבותינו כלפי הכנסייה האורותודקוסית האחת, כלפי העם וכלפי העולם כיום, בכך שנכנס את המועצה הקדושה והגדולה.

 

היום הוא יום של אחדות, בהתכנסותנו בליטורגיה אחת אנו מאוחדים באמונה ובתקדישים; יום בו אנו מתכנסים "בבציעת הלחם". האאוקריסטיה הקדושה מאשרת מחדש את האחדות והקתוליות של הכנסייה האורתודוקסית שלנו.

 

המאורע של חג השבועות, שהתרחש בירושלים, ציין את ראשית הכנסייה במסעה ההיסטוריה, והניח את היסודות להתקדשות ההסטוריה האנושית כולה. השליחים ושלושת אלפי הנוצרים שהוטבלו בידיהם באותה העת, היו הכנסייה הראשונה, שהיא למעשה מציאותו האנושית-אלוהית של המשיח שנוכחת בכל איבריו. כיום, גם אנו מלאים באותה השראה מלשונות האש – מרוח הקודש – ואנו כנסייה אחת, גוף אחד, על אף שמוצאנו ממסורות אתניות, לשוניות ותרבותיות שונות. המשיח, האל-אדם, "הַבְּכוֹר בֵּין אַחִים רַבִּים" (רומים ח:29), נוכח בכל אחד מאיברינו.

 

היום, מתגשמת מטרתה של התכנית האלוהית בכלולתה. מכיוון שבחג השבועות ולאחר השבועות, "אַהֲבַת אֱלֹהִים הוּצְקָה לְתוֹךְ לִבֵּנוּ עַל־יְדֵי רוּחַ הַקֹּדֶשׁ" (רומים ה:5). יש משיח אחד וכולנו מפרקיו ואיבריו: "וְאֶת כָּל הַדְּבָרִים הַלָּלוּ פּוֹעֶלֶת אוֹתָהּ רוּחַ אַחַת הַחוֹלֶקֶת כִּרְצוֹנָהּ לְכָל אִישׁ וָאִישׁ" (קורינתים א' יב:11).

 

בייחודיות שבנו, כל כנסייה אורתודוקסית, כמו גם כל נוצרי אורתודוקסי, מאוחדים לגוף אחד, איש איש ומתנותיו, שבגינן אל לנו להביט באחר בחשדנות ובכעס, אלא לשמוח כאילו היו הן שלנו: "האוצרות שמשיג חברי ... משיג גם אני", אומר מקריוס ממצרים.

 

לכל כנסייה אורתודוקסית מקומית אוצר משלה והיא נושאת אותו אל המשיח. העין אינה יכולה לומר ליד "אין לי צורך בך", והראש לא יכול לומר זאת לכפות הרגליים. בכנסייה, אין כנסייה מקומית שאיננה חשובה לכשעצמה. לעולם לא יווצר מצב בו הכנסייה האחת, הקדושה, הקתולית והשליחית לא תזדקק לכל אחד מאבריה, ואין איבר בודד יכול להתקיים לבדו ולמשול על עצמו, כפי שמנסים לעשות מי שנמצא מחוץ לכנסייה, בייחוד בימים האחרונים. אחים נכבדים, הכנסייה הארותודוקסית הלוחמת, שנמצאת עלי אדמות, ממשיכה ללא הרף לקיים את "החדר העליון" של חג השבועות – את הכנסיות המקומיות שלנו, שמיוצגות בידינו כאן היום. אנו מייצגים את גופו המיסטי של המשיח, שנפרס לאורך דורות ומושיע את המין האנושי מייסורים וממבויים סתומים, ואנו מאוחדים עם הכנסייה המנצחת ובכך אנו מגישימים את רצון האלוהים ומאחדים את הארצי עם השמימי. זוהי שליחות הכנסייה.

 

בה בעת, היום הוא יום זעקה למנחם הרחום כדי שיבוא וישכון בנו וישמרנו באמיתו ובקדושתו, כפי שאמר זאת האדון במהלך תפילת ייסוריו בגת שמנים. בקשה זו של האדון, שמתגשמת כאן, ביום חג השבועות הזה, הייתה ועודנה הבקשה העיקרית של האנושות כולה, בעולם מפולג, מלא מדון, שצמא לאחדות, שלמענו בן האלוהים הקריב עצמו כדי שלכולנו יהיו חיים, ובשפע שיהיו לנו.

 

הכנסייה האורתודוקסית שלנו זכתה במתנה ובברכה הנעלית, בכך שבידיה מופקד אוצר האמת והיא שומרת נאמנה את מתנתה של רוח הקודש, ש"מילאה את העולם" (חכמת שלמה א:7), ועליה להעיד בפני העולם בימינו עדות של אהבה ואחדות ולגלות את התקווה שבחבויה בו. מובן שאיננו מתרברבים באמת כנסייתנו. אנו חשים בפאר הייחודי שלה, אך גם בחולשותינו האישיות ובכך שאיננו ראויים. אולם, לא מספיק שהדבר יישאר ברמה התיאורטית. ראוי שתהיה גם תגובה לכך ברמה המעשית, דבר בו, למרבה הצער, אנו בחיסרון עצום.

 

האדון החל את דרשותיו בעולם בקריאה לאנשים לחזור בתשובה. עבודת הנוצרי במהלך חייו היא חזרה בתשובה. אנו, מנהיגי הכנסייה, מחויבים על אחת כמה וכמה לתת לכך דוגמה ומופת ולאמץ אל חיקנו את מלא האמת שקיבלנו, מכיוון שאויבנו מנסה לנטוע בליבנו רעיונות שגויים שסותרים את אמת האמונה.  מי שהולך אחרי אנשים ונשים מקרבנו ששוגים בנוגע לאמת, מפיצים את הרעיונות השגויים הללו - שנראים חדשניים וראויים לתשומת לב - ולעתים קרובות מצליחים לפתות מספר רב של מאמינים באמצעות הצגה מיומנות ושיטתית של הרעיונות הללו. מסיבה זו, אנו הבישופים חייבים להתכנס כדי לדון בנושאים שעומדים בפני הכנסייה האורתודקוסית בזמנים שונים וברחבי העולם, כדי להשתמש באמצעים המתאימים להגנת המאמינים מהטעויות הנפוצות. בימינו, ישנו מספר רב להחריד של טעויות נפוצות והטיעונים בהם משתמשים הרמאים מתוכחמים במיוחד. משמעות הדבר היא שנדרש מאמץ מתואם מצד רועי הכנסייה האורתודוקסית כדי ללמד את המאמינים. ישנם מאות פלגים דתיים שמנסים להסיט את המאמינים האורתודוקסים. הדיונים וחילופי הרשמים בנוגע לדרכים בהן ניתן להתמודד עם שיטותיהן של הקבוצות הללו במהלך המועצה, יעלו תרומה רבה לכנסייה האורתודוקסית.

 

אדונה של הכנסייה הארותודוקסית, ש"כְּמוֹ שֶׁהוּא אֶתְמוֹל כֵּן הַיּוֹם וְגַם־לְעוֹלָמִים" (עברים יג:8), עבד עמנו כדי שנגיע לרגע ההיסטורי של המועצה הקדושה והגדולה, להתכנסות הליטורגית הזו ולאחדות שבכוס האחת. ללא קשר לדעותינו השונות, עלינו הנוצרים האורתודוקסים להצביע על כך שהדרך היחידה עבורנו בעולם הזה היא האחדות. ברור שהדרך הזו דורשת קורבן חי, עבודה רבה וניתן להשיגה רק לאחר מאבק ממושך. אין ספק שהמועצה שלנו תתרום לכך, ביצירת אווירה של אמון והבנה הדדיים באמצעות הפגישה שלנו ברוח הקודש ובאמצעות שיח בונה וכן.

 

אחדות הכנסייה האורתודוקסית ומאמיניה מייצגת את השליחות שלנו. לאחריה באה עדות הכנסייה, כדי שהעולם יראה את "מעשיה הטובים" – מעשינו הטובים – במלא זוהרם, וכך יתחדש ויהלל את "אבינו שבשמים". האחדות הכנסייתית שלנו לא מתקיימת כפדרציה ואינה נובעת מהתכנסות סביב דמות בת תמותה. היא נובעת ובאה לידי שלמות באמצעות אמונתנו המשותפת, שאינה אלה הישועה, חיי העולמים. "וְאֵלֶּה הֵם חַיֵּי עוֹלָם" (יוחנן יז:3), לדעת את האב ואת מי שהוא שלח, ישוע המשיח, מלך המלכים ואדון האדונים, כפי שהוא מתואר, בין היתר, באיקונוגרפיה האורתודוקסית.

 

הוד מעלתכם, אחים קדושים, כבוד נשיא הרפובליקה ההלנית, נוצרים אורתודוקסים ברוכים, כוהנים, נזירים ואנשים בכל מקום תחת השמים.

 

אנו משוכנעים – ואנו מכריזים זאת ברגע ההיסטורי הזה, ממזבח הקתדרלה של האי כרתים, שהוא שלוחה של המזבח ששייך לכנסייה הקדושה והגדולה של המשיח, כנסיית ה"אגיה סופיה" (החכמה הקדושה), ה"אגייה אירנה" (השלום הקדוש) וה"אגיה דינמיס" (העוצמה הקדושה). דהיינו, הכס הקדוש של יוחנן כריסוסטומוס, גרגוריוס התאולוג, פוטיוס הגדול – שרק באחדות ויישום האורתודוקסיה כחוויה של אמונתנו וחיינו,  ניתן לנווט בהיסטוריה הדרמטית של העולם המודרני ולהעיד על הישועה לקרובים ולרחוקים. ללא קשר לבעיות שעולות מהרקעים האתניים המגוונים שלנו, אנו מתחננים לירידת המנחם על כולנו, כך שמוארים על ידו – בידי "האור והחיים ומקור התבונה החי, רוח החכמה, רוח ההבנה ... רוח הממלכה ורוח כפרת החטאים, האל שעושה זולתו לאל" (מעתר לערבית חג השבועות) – נוכל להפיץ מסר של אמת, כנות ותקווה ברחבי העולם הצמא של ימינו, וכנסיותינו כמוסדות ואנו כאנשים נוכיח בשנית את היותנו כלים יקרי ערך.

 

רוח הקודש מאחדת אותנו בכנסייה באמצעות "קשר השלמות" והאהבה, שמתבטאים ומוכחים בידי היישויות של השילוש הקדוש – חד הוא במהותו, אך מתגלה כשלוש ישויות. באותו אופן, הכנסייה האורתודוקסית אחת היא, אך מתגלה בעולם בגפנים פרטיות ומקומיות, שמחוברות ללא ניתוק וללא פירוד – לכנסייה האחת, לגוף האחד.

 

אחים, אבות וילדים, היום הכנסייה האורתודוקסית כולה מיוצגת כאן בכרתים: "חזינו באור האמתי; זכינו ברוח השמימית; מצאנו את האמונה האמתית, בעבדנו את השילוש הבלתי-מופרד, כי השילוש הושיענו". לכן, אנו מברכים את אדון והרחמים והחמלה וכל הבקשות בקול אחד ובלב אחד, שהרי הוא "מקור קיומנו, נשימתנו, תבונתנו, ידיעת האל שבנו, רוח הקודש והאב ללא ראשית ובנו יחידו ... זה שזיכנו בהבנת יופיו של העדן, של השמש במסלולה, של כדורו של ירח, של סדרי הכוכבים ואיזונן של תנועתיהם השונות ... של מעבר השעות, של חילוף העונות, של האויר הזורם, של מעגל השנים ... תקוותנו לזכות במלכות השמים, בכבוד שווה למלאכים, בחזיון הכבוד".

 

לרוח הקדושה הזו, שמביאה כל טוב לידי שלמות ומפיצה לעולם כולו את הליטורגיה המשותפת הזו ואת עדות הכנסייה האורתודוקסית שלנו, דרך המועצה הקדושה והגדולה שלנו ובאמצעותה – לה, יחד עם האב והבן, אנו מעלים את השבח הראוי להם, עתה ותמיד ולעולמי עולמים. אמן.

28/06/2016 11:16