האפיפיור: דרשה לכבוד שבוע התפילה לאחדות הנוצרים

האפיפיור פרנציסקוס נשא דרשה בסוף תפילת הערבית לכבוד שבוע התפילה למען אחדות הנוצרים בבזיליקה של פאולוס הקדוש שמחוץ לחומות שברומא בערב יום שני האחרון. כאן, ניתן למצוא תרגום מלא של הדרשה לעברית:

*********************************************************************

"אֲנִי הַפָּחוּת בַּשְּׁלִיחִים ... מִשּׁוּם שֶׁרָדַפְתִּי אֶת קְהִלַּת אֱלֹהִים. אֲבָל בְּחֶסֶד אֱלֹהִים הֲרֵינִי מַה שֶּׁאֲנִי וְחַסְדּוֹ עָלַי לֹא הָיָה לָרִיק." (קורינתים א' טו:10-9). כך פאולוס השליח מסכם את משמעות תשובתו. חוויה זו, שאירעה לאחר מפגש מכונן עם המשיח הקם בדרך מירושלים לדמשק, עיקרה לא תשובה מוסרית, אלא חוויה משנת-חיים של חסדי המשיח ובה בעת קריאה לשליחות חדשה – לבשר לכול את ישוע שלפני כן רדף ברדפו את תלמידי המשיח. למעשה, באותו הרגע פאולוס מבין שישנה אחדות אמתית ונשגבה בין המשיח החיי לעולמים לבין חסידיו: ישוע חיי ונוכח בהם והם חיים בו. הקריאה להיות שליח אינה מעוגנת במעלותיו האנושיות של פאולוס, אותן הוא רואה כ"פחותות" ו"לא ראויות", אלא בטובו האינסופי של אלוהים שבחר בו והפקיד בידיו את תפקידו.

פאולוס עצמו מצביע על הבנה דומה של מה שאירע בדרך לדמשק באיגרת הראשונה שלו לטימותיאוס:  "אֲנִי מַכִּיר טוֹבָה לַנּוֹתֵן בִּי כֹּחַ, לַמָּשִׁיחַ יֵשׁוּעַ אֲדוֹנֵנוּ, כִּי חֲשָׁבַנִי נֶאֱמָן וּמִנָּה אוֹתִי לְשֵׁרוּתוֹ, אַף שֶׁקֹּדֶם לָכֵן הָיִיתִי מְגַדֵּף, רוֹדֵף וּמְבַזֶּה. אֲבָל רֻחַמְתִּי מִפְּנֵי שֶׁבִּהְיוֹתִי חֲסַר אֱמוּנָה פָּעַלְתִּי בְּלִי דַּעַת, וְחֶסֶד אֲדוֹנֵנוּ שָׁפַע עָלַי יַחַד עִם אֱמוּנָה וְאַהֲבָה אֲשֶׁר בַּמָּשִׁיחַ יֵשׁוּעַ" (טימותיאוס א' א:14-12). שפע חסדו של אלוהים הוא הסיבה היחיד סביבה נסובה שליחותו של פאולוס ובה בעת אותו פאולוס גם מבשר לכולם.

החוויה של פאולוס הקדוש דומה לזו של הקהילה אליה כיפא השליח כותב את איגרתו הראשונה. כיפא הקדוש כותב לחברי קהילות קטנות, חלושות וחשופות לרדיפות והוא מכנה אותם בשם השמור לעמו הקדוש של אלוהים: "עַם נִבְחָר, מַמְלֶכֶת כֹּהֲנִים וְגוֹי קָדוֹשׁ, עַם סְגֻלָּה" (כיפא א' ב:9). עבור הנוצרים הללו - ממש כפי שהדבר עבור כולנו, הנוצרים המוטבלים – הידיעה שנבחרנו לקחת חלק בתכנית הישועה של אלוהים שיוצאת לפועל בישוע המשיח ובכנסייתו היא מקור לנחמה ולתדהמה תמידית. "מדוע אדון? מדוע אני? מדוע אנחנו?" כאן אנו נוגעים במסתרי הרחמים ובחירתו של אלוהים. האב אוהב את כולנו ורוצה להושיע אותנו ועל כן קורא לחלק וכובש אותם בחסדו כדי שדרכם אהבתו תגיע לכלל. שליחותם של כל עם האלוהים היא לבשר את מעשיו המופלאים של האדון ובראשם רז הפסחא של המשיח שדרכו עברנו מחשכת החטא והמוות להדר חייו החדשים והנצחיים.

לאור דבר האלוהים ששמענו והנחה אותנו במהלך שבוע התפילה למען אחדות הנוצרים, אנו יכולים לאשר שכולנו, מאמינים במשיח, נקראנו להכריז את מעשיו המופלאים של אלוהים. מעבר להבדלים שעדיין מפרידים בינינו, אנו מכירים בשמחה בכך שבמקור חיינו הנוצריים נמצאת תמיד קריאה מאלוהים עצמו. ביכולתנו להתקדם בדרך לאחדות מלאה ונראית בין כל הנוצרים לא רק כשאנו מתקרבים זה לזה, אלא מעל הכול כשאנו חוזרים בתשובה לאדון, שבחסדו בוחר בנו וקורא אותנו להיות לו לתלמידים. וחזרתנו בתשובה משמעה לאפשר לאדון לחיות ולפעול בנו. מסיבה זו, כשנוצרים מכנסיות שונות שומעים יחדיו את דבר האלוהים ושואפים ליישמו, הם צועדים צעדים חשובים לקראת האחדות. לא רק הקריאה מאחדת אותנו, אלא אנו חולקים כמו כן את אותה השליחות – לבשר לכולם את מעשיו המופלאים של אלוהים. כפאולוס הקדוש וכאנשים אליהם כיפא הקדוש כותב, גם לנו אסור להיכשל בבישור אהבתו הרחומה של אלוהים שכבשה ושינתה אותנו. כשאנו נעים לקראת אחדות מלאה בין הנוצרים, ביכולתנו לפתח כבר עכשיו צורות רבות של שיתוף פעולה כדי לסייע בהפצת הבשורה. בהליכה ובעמל משותפים, אנו מבינים שאנחנו מאוחדים זה מכבר בשם האדון.

בשנת היובל המיוחדת של הרחמים, עלינו לזכור תמיד שלא יכול להיות חיפוש אמתי אחר אחדות נוצרית ללא ביטחון מלא ברחמי האב. ראשית כל, אנו מבקשים מחילה על חטאי מחלוקותינו, שהן פצעים פתוחים בגוף המשיח. כבישוף של רומא ורועה הכנסייה הקתולית, ברצוני לבקש רחמים ומחילה עבור ההתנהגות של הקתולים לנוצרים מכנסיות אחרות, התנהלות שלא שיקפה את ערכי הבשורה. בה בעת, אני מזמין את כל האחים והאחיות הקתוליים למחול אם הם נפגעו בידי נוצרים אחרים, היום או בעבר. אין באפשרותנו למחוק את אשר היה, אך איננו רוצים שכובד משקלן של מעידות העבר ימשיכו לזהם את יחסינו. רחמי האלוהים יחדשו את יחסינו.

באווירת תפילה עזה, אני מברך בברכת אחים את כבוד המטרופוליט גנאדיוס, שמייצג את הפטריארך של קונסטנטינופול, ואת כבוד הבישוף דייויד מוקסון, נציגו האישי של הארכיבישוף של קנטרברי ברומא, ואת כל נציגי הכנסיות והקהילות הכנסייתיות שהתקבצו כאן הערב. יחד עמם עברנו דרך הדלת הקדושה של הבזיליקה, כדי להזכיר לעצמנו שהדלת היחידה שמובילה לישועה היא ישוע המשיח אדוננו, פניו הרחומות של האב. אני מברך בלבביות גם את התלמידים האורתודוקסים והאורתודוקסים האוריינטליים שנמצאים כאן ברומא בתמיכת הוועדה לשיתוף פעולה תרבותי עם הכנסיות האורתודוקסיות שפועלת באמצעות המועצה לקידום האחדות הנוצרית, כמו גם את הצעירים מהמכון האקומנלי בבוסיי שמבקרים ברומא כדי להעמיק את היכרותם עם הכנסייה הקתולית.

אחים ואחיות יקרים, הבה נתאחד עם התפילה שישוע נשא לאביו: "יִהְיוּ נָא כֻּלָּם אֶחָד; כְּמוֹ שֶׁאַתָּה, אָבִי, בִּי וַאֲנִי בְּךָ, שֶׁיִּהְיוּ גַּם הֵם בָּנוּ, כְּדֵי שֶׁיַּאֲמִין הָעוֹלָם כִּי אַתָּה שְׁלַחְתַּנִי" (יוחנן יז:21). האחדות היא מתנת רחמים מאלוהים האב. בפני קברו של פאולוס הקדוש, השליח והמרטיר, שנשמר כאן, בבזיליקה היפהפייה הזו, אנו מרגישים שבקשתנו הצנועה מתחזקת בידי עתירתם של רבבות המרטירים הנוצרים בעבר ובהווה. הם ענו בלב שלם לקריאתם האדון, העניקו עדות נאמנה בחייהם למעשים המופלאים שאלוהים עשה עבורנו והם נהנים כבר עכשיו מאחדות מלאה בנוכחותו של אלוהים האב. מחוזקים בדוגמה ובמופת שלהם ומנוחמים בעתירותיהם, אנו נושאים את תפילתנו הצנועה לאלוהים.