דרשת האפיפיור פרנציסקוס לחג המולד 2015

הלילה "אוֹר גָּדוֹל" זורח (ישעיה ט:1), אור לידתו של ישוע זורח מכל עבר סביבנו. כמה אמתיים ומדויקים דברי הנביא ישעיה ששמענו זה עתה: "הִרְבִּיתָ הַגּוֹי לוֹ הִגְדַּלְתָּ הַשִׂמְחָה" (ט:2)! ליבנו היה מלא שמחה כבר בציפייה לרגע זה, עתה השמחה שופעת ועולה על גדותיה כי ההבטחה הוגשמה לבסוף. שמחה וגיל אלו אותות ברורים לכך שהמסר שטמון ברז של הלילה הזה אכן מגיע מאלוהים. אין מקום לספק, הבה נשאיר זאת לספקנים שעל פי ההיגיון לבדו לעולם לא מוצאים את האמת. אין מקום לאדישות ששולטת בליבם של מי שאינם מסוגלים לאהוב בשל הפחד לאבד דבר-מה. כל העצב גורש, שהרי ישוע העולל מביא נחמה אמתית לכל לב ולב.

היום בן האלוהים נולד והכל משתנה. מושיע העולם בא לקחת חלק בטבענו האנושי. איננו בודדים ונטושים כבעבר. העלמה מציעה לנו את בנה כתחילתם של חיים חדשים. האור האמתי בא להאיר את חיינו, שלעתים קרובות מדי מתכסים באפלת החטא. היום אנו שוב מגלים מי אנחנו! הלילה ראינו את הדרך להגיע לסוף המסע. עתה עלינו להסיר כל פחד ואימה כי האור מראה לנו את הדרך לבית לחם. אל לנו להיות עצלים, אין אנו מורשים לעמוד בלא מעש. עלינו לראות את מושיענו שוכב באבוס. זוהי הסיבה לשמחה ולגיל שלנו: הילד "יֻלַּד-לָנוּ", הוא "נִתַּן-לָנוּ" (הש' ט:5). לעם שבמשך אלפיים שנה צעד בכל דרכי העולם כדי לאפשר לכל גבר ואישה להשתתף בשמחתם, ניתנה עתה השליחות להודיע ברבים את "שר השלום" ולהפוך למשרתיו היעילים בקרב האומות.

לכן, כשאנו שומעים את סיפור לידת המשיח, הבה נשתוק וניתן למשיח לדבר. בחיזיון פניו, הבה נאמץ את דבריו אל חיק ליבנו. אם ניקח אותו בזרועותינו ונאפשר לו לחבקנו, הוא יזכנו בשלוות הלב שאינה נגמרת. העולל הזה מלמד אותנו מה באמת מהותי לחיינו. הוא נולד אל העוני שבעולם זה; לא היה מקום במלון עבורו ועבור משפחתו. הוא מצא קורת גג ומחסה באורווה והונח באבוס לבהמות. אף על פי כן, מהאפסות הזו זורח אור כבודו של אלוהים. מעתה והילך, הדרך לשחרור אמתי ולגאולה נצחית פתוחה לכל גבר ואישה פשוטי לבב. העולל הזה, שפניו קורנות טוב, רחמים ואת אהבתו של אלוהים האב, מדריכנו, כדבריו פאולוס השליח, "לְהִבָּדֵל מֵרֶשַׁע" ומעושרו של העולם, כדי לחיות "בִּצְנִיעוּת וּבְצֶדֶק וּבַחֲסִידוּת" (טיטוס ב:12).

בחברה שמרבה להשתכר מצרכנות ומנהנתנות, מעושר ומפאר, ממראית-עין ומאנוכיות, העולל הזה קורא לנו לפעול בפיכחות, או במילים אחרות – בצורה פשוטה, מאוזנת, עקבית וכזו שמסוגלת לזהות את העיקר ולעשותו. בעולם שלעתים קרובות מידי לא מרחם על החוטא אך מקל עם החטא, עלינו לטפח תחושה חזקה של צדק, להבין ולקיים את רצון האלוהים. כנגד תרבות של אדישות שלא פעם נעשית אכזרית, על אורח חיינו להיות אדוק, מלא באמפתיה, בחמלה וברחמים, כזה ששואב מידי יום מעיינות התפילה.

כרועים מבית-לחם, יהי רצון שגם אנו נחזה בישוע העולל, בן האלוהים, בעיניים מלאות תדהמה ופליאה. ושבנוכחותו לבבותינו יפרצו בתפילה: "הַרְאֵנוּ יְהוָה חַסְדֶּךָ וְיֶשְׁעֲךָ תִּתֶּן-לָנוּ" (תהילים פה:8).