טקס רחיצת הרגליים: מעשה אהבה ושירות
(רדיו ותיקן) יום חמישי הגדול הוא היום בו ישוע קיים את סעודתו האחרונה עם תלמידיו. סעודה מיוחדת מאוד עבורם ועבורו.
ראש מנזר בנדיקטיני, טימותי רייט, הסביר ללינדה בורדוני, שזו הייתה ארוחתו האחרונה של ישוע, והוא עשה מספר דברים כדי שתישאר בזיכרונם של כולם.
ראשית, הוא הזכיר לנוכחים בשולחן, התלמידים, שזו היא ארוחתו האחרונה, שהרגע הזה יקבע לדורות ויסתיים אך ורק כאשר הוא יעבור את תהליך המוות והתחיה.
הם לא הבינו - ומי כן? הם ערכו את הסעודה על פי המנהג היהודי כסעודת פסח.
סעודה המזכירה את האירוע הגדול בתולדות עם האלוהים, את יציאת מצרים, את חציית ים סוף ונדודים במדבר ואת נוכחות האלוהים לכל אורך הדרך.
עריכת סעודת פסח (על פי ניסוח מאוחר יותר – סדר פסח) הינה מסורת יהודית עד היום.
המשיח עשה מספר דברים מיוחדים תוך כדי קיום מסורת זו.
הוא לקח את הלחם ואמר: "זה גופי". מי היה יכול להבין את משמעות הדבר אז?
הוא לקח את היין ואמר: "זה דמי".
הברית החדשה לסליחת החטאים - החיים החדשים.
"אך לפני כן" אומר טימותי, "ישוע הושיב את התלמידים ואמר: 'אני הולך לרחוץ את רגליכם'".
להאזין:
"רחיצת הרגליים היא מעשה ראוי לעבדים. סימן המארח המברך את האורח; עדות לחשיבות שמעניק ישוע לכל אחד - הנך חשוב לא רק בגלל מי שאתה, לא בגלל מה שעשית למענו; לא בשל היותך חוטא או קדוש, אלא בגלל שבתוכך יש נוכחות ייחודית של אלוהים" - לדברי האב הבנדיקטיני.
הוא מסביר שישוע מלמד את תלמידיו שבעשותו שירות זה "אתם תהיו המנהיגים, ואתם אלה שצריכים לרחוץ את רגליהם של האחרים".
שירות - הוא אומר - הוא לב ליבה של הבשורה הנוצרית.
השירות שלי - ישוע אמר - הוא "למות, לקום לתחיה, ולתת חיים חדשים". שירותכם הוא לצאת ולרחוץ את רגלי בני אדם, על מנת להראות שהאהבה היא מה שחשוב באמת.
האב טימותי מסביר שרגע רחיצת הרגליים הוא מיוחד מאוד בטקס. הוא מתרחש לאחר המקראות והדרשה, ולפני ההוחדה. זהו רגע שבו 12 מתוך קהל הנוכחים ניצבים ליד המזבח, והכוהן העורך את המיסה רוחץ את הרגל של כל אחד: "שופכים מים, מייבשים את הרגל ולפעמים הכוהן גם מנשק את הרגל" הוא אומר.
זה נעשה בשקט, לא נאמרות תפילות, זה המעשה והמחווה הנמצאים במוקד הרגע.
בשבילו, האב טימותי אומר, חלק מהמסורת הוא להסתכל מעבר לטקס עצמו ולזהות את ערכן של הרגליים...
"רגלי דרכי לאלוהים, אני צועד בדרך אל האלוהים, רגליי הן חלק באנטומיה שלי, המאפשרות לי לזוז... הן הדרך לאהבה. וכולנו עולי רגל בדרך..." הוא אומר.
האב הבנדיקטיני חולק כבוד לשניים עשר זוגות רגליים אשר היו ישובות מסביב לשולחן באותו הערב, הסעודה האחרונה של ישוע.
- רגליים שלעולם לא הלכו - רגלי האנשים שלא נפלה בחלקם ההזדמנות לחוות הליכה אוטונומית, ללא סיוע של אחר.
- רגליים שתמיד היו יחפות - שכל כך עניות שאין להן מה לנעול.
- רגליים הכבולות באזיקים.
- רגליים של מוכשרים כל כך - אשר מנצלים את כישוריהם באופן פלאי...
- רגליים הכואבות יותר ויותר עם גיל...
- רגליים שמרוסקות בתאונות - רגליים שאובדות בנסיבות שאין לנו שליטה עליהן.
- רגליים שמתאמנות שעות על גבי שעות כדי לרוץ במרתון למען צדקה...
- רגליים שמתפוצצות על מוקשים...
- רגליים של אלה אשר הלכו ולא מצאו - אלה שבספק...
- רגליים שתמיד הלכו בדרך הלא נכונה...
- רגליים של אלמונים שנכנסו לכנסייה...
- רגליים, החפצות לצעוד דרך שערי גן העדן...
(לינדה בורדוני)
| All the contents on this site are copyrighted ©. |